קרה לכם שהמועמד הראשון שהגיע בתהליך האיתור היה מצוין ובדיעבד עד שחזרתם אליו כבר חתם במקום אחר ?
יש האטה נכון , כולם חושבים שיש שפע של מועמדים שעומדים בתור .
נכון , יש תחומים שבאמת סוף סוף יש תחושת הקלה ואפשר לגייס יותר בקלות , אפילו מייצרים פייפ ראוי.
אבל האם יש שפע אמיתי? או שזה "שפע מדומה" ? באמת שזה מאוד תלוי בתחום .
יש תחומים שבהם המורכבות היא באמת גדולה וההיצע קטן, לא רק קטן נדרשת פינצטה וזכוכית מגדלת 
לטאלנטים טובים עדיין יש ביקוש ובתקופה הזו , גם הם הרבה יותר זהירים ולרבים יש עדיין אפשרויות בחירה
ומה גורמת תחושת FOMO ? למרוץ חסר פשרות אחר המועמד המושלם הכוכב/ת שעומדים בכל הפרמטרים . או כמעט ב100% אבל זהו ,
זה רק כמעט. לפעמים רק 95% . הפחד האדיר מגיוס לא מוצלח .
שוב שומעים על תהליכי גיוס ארוכים עם סבבי ראיונות ומשימות שנמתחים זמן רב. דווקא היום כשיש יותר היצע , מיקוד בתהליך הוא סופר חשוב. עם קצת ראש פתוח ,
לתת הזדמנות ולא לפספס בדרך אנשים מאוד מוכשרים עם פוטנציאל ענק וכישורים מתאימים לצלול לתפקיד.
כמעט תמיד צריך לזהות איפה אפשר להגמיש את הדרישות
ולזהות את הפוטנציאל שעומד מולנו.
אם מצאנו התאמה לDNA ולמועמד יש את הכישורים והיכולות כדאי לעצור רגע ולשקול ברצינות .
תמיד אפשר להמשיך לחפש , אבל השאלה באיזה מחיר ובעיקר מהי הדחיפות . כשתהליך גיוס הוא ממוקד ויעיל והדרישות לא משתנות
"כל שני וחמישי "
מנסיוני כהד האנטרית בתהליכי איתור מורכבים, באמת אפשר לאייש גם את המשרות הכי קשוחות בפחות זמן.
לפעמים הסוגיה בכלל לא קשורה לתפקיד או למועמד, אלא לתהליך כולו.
כנראה שתמיד נחשוב שיש שם מישהו טוב יותר,
תכלס זה הטבע האנושי .
זה לא מונע מאתנו לחפש, נכון? השאלה תמיד היא – באיזה מחיר?
